הכרעת דין בתיק ת"ד 3931-07-10

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף.

            המדובר בתאונת דרכים מיום 7.11.08 סמוך לשעה 01:20.

2.         עפ"י הנטען בכתב האישום, בתאריך הנ"ל נהג הנאשם רכב פרטי מסוג הונדה בכביש 781 מכיוון כללי צומת גלעם לכיוון כללי ק. אתא ומשהגיע למרחק של כ- 600 מטר אחרי צומת גלעם בעקומה קלה שמאלה ביחס לכיוון נסיעתו, איבד ללא סיבה סבירה שליטה על רכבו, סטה לימין, פגע במעקה הבטיחות, סטה לנתיב הנגדי תוך שהוא חוסם דרכו של רכב מסוג סובארו אשר נסע בכיוון הנגדי וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו ושני הנהגים נחבלו בגופם (להלן: "התאונה").

3.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ומשכך שמעתי ראיות בתיק, כשמטעם התביעה העידו נהג הרכב המעורב, מר פתחי חוג'יראת והשוטרים רס"מ אשר וקנין, בוחן התנועה שטיפל בתיק, וסמ"ר אדיר חריר הסייר שהגיע למקום התאונה ורשם דו"ח פעולה. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

דיון והכרעה

4.         לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר ששקלתי את העדויות ועיינתי בראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי כי לא ניתן לקבוע בתיק זה בוודאות ומעבר לכל ספק סביר, כי מדובר בתאונה נמנעת שארעה כתוצאה מרשלנותו של הנאשם וללא סיבה סבירה. 

5.         בעצם, העדות היחידה באשר לאופן אירוע התאונה ניתנה ע"י נהג הרכב המעורב, מר פתחי חוג'יראת (להלן: "פתחי"), שכן הנאשם העיד הן במשטרה והן מעל דוכן העדים כי אין הוא זוכר דבר מהתאונה וכאשר זכרונו מגיע עד יציאתו משער הישוב הקהילתי בו גרה ידידתו והמרוחק בין 10 עד 15 דקות נסיעה ממקום התאונה.

            דא עקא, שעדותו של פתחי יכולה להתייחס אך ורק לשלב בו הבחין ברכב הנאשם ועד להתנגשות וקרות התאונה. פתחי אינו יכול להעיד על מה שהתרחש לפני אותו שלב ומדוע סטה רכב הנאשם מנתיב נסיעתו.

6.         הנ"ל העיד, כי בהגיעו לסיבוב ימינה בכיוון נסיעתו ואשר נמצא אחרי בית הספר לשוטרים, הבחין פתאום ברכב שעושה פרסה. הוא בלם, ניסה לברוח ימינה אך לא הצליח. פתחי העיד כי התאונה היתה בנתיב שלו. כאן יודגש, כי למעשה אין מחלוקת שהנאשם לא ביצע בשום שלב פרסה במקום שכן הדבר לא יוחס לו בכתב האישום וגם הבוחן אשר וקנין (להלן: "הבוחן") שלל זאת בעדותו. משכך, יש לקבוע כי אין בעדותו של פתחי כדי לתרום דבר באשר לסיבת סטייתו של הנאשם מנתיב נסיעתו.

7.         בהעדר עדות ישירה באשר לסיבת הסטייה של הנאשם מנתיב נסיעתו ואיבוד השליטה על רכבו, יש להיזקק לעדותו של הבוחן שהינו איש המקצוע ומי שאמור להניח נתונים באשר לאותה סיבה. אלא מאי? הבוחן למעשה אישר בסופו של יום כמה עובדות שיש בהן כדי לטעת ספק בגרסת התביעה, כפי שעולה מעובדות כתב האישום, עד כדי זיכוי הנאשם מחמת הספק.

            בכגון דא העיד הבוחן, כי אין הוא יכול לקבוע שרכב הנאשם סטה לשול הימני מחמת שנסע במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך מאחר ולא עשה בדיקה בנקודה זו (בהמשך עדותו מסר גרסה אחרת בעניין זה). הבוחן מאשר כי במידה ולחץ האוויר בצמיג נמוך, הרכב אמור לסטות לכיוון הצמיג עם הלחץ הנמוך. חרף עדות מפורשת זו, הצמיגים של רכב הנאשם לא נבדקו ולא נבדק לחץ האוויר בהם, והבוחן אפילו הודה כי אינו יכול לקבוע אם נסע הנאשם בלחץ אוויר נמוך בצמיגים. הבוחן אישר עוד, כי אילו היה מטפל בתאונה היום, עם הניסיון שצבר, ייתכן והוא היה תופס את הצמיגים ושולח אותם לבדיקה. הודאתו זו של הבוחן אומרת דרשני ויש בה כדי להוסיף נדבך נוסף לספק אשר מקנן בתיק זה.

8.         בל נשכח, כי עסקינן בהליך פלילי שהתביעה נדרשת בו להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. נכון שמדובר כאן באיבוד שליטה וסטייה מנתיב נסיעה שיש בהם בד"כ, ובשים לב ל"כלל הדרך", כדי להקים חזקה לכאורה בדבר רשלנות הנאשם, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה ובתיק זה עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה ולהניח בפני בית המשפט אפשרות סבירה לאיבוד השליטה ברכבו, לפיה כשל פתאומי בצמיג הקדמי-ימני הוא שגרם לסטיית הרכב ולאיבוד השליטה עליו. 

9.         בין יתר הממצאים שמצא הבוחן בשטח, נמצא סימן חריצה על הכביש באורך של 18.4 מטר. הבוחן העיד, שסימן החריצה שמצא בכביש ואשר סומן על ידו בתרשים, נוצר מחיכוך בין האופן (הג'נט) של הצמיג הקדמי-ימני של רכב הנאשם לבין האספלט. טענתו של הבוחן כי סימן זה לא יכול היה להיווצר כתוצאה מכך שהצמיג איבד אוויר, עובדה שהביאה לפגיעת החישוק בכביש, אינה מקובלת עליי, שכן טענה זו לא נתמכה בשום ממצא בשטח, ומאחר והצמיגים עצמם לא נבדקו, הרי שלא ניתן לשלול אפשרות זו, שעה שהבוחן בעצמו מאשר כי איבוד אוויר יכול להביא לסטייה לכיוון אותו צמיג.

            לא זו אף זו, הבוחן מאשר ברחל בתך הקטנה, כי מאחר ולא בדק את מהירות הנסיעה של רכב הנאשם, אין הוא יכול לקבוע שהסיבה בגינה הרכב יצא מגבולות הכביש נעוצה בכך שהוא נסע במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך. אי לכך, אין בידי לקבל את קביעתו של הבוחן בהמשך חקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול) שנוכח עוצמת הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, היתה פה מהירות לא סבירה לתנאי הדרך.

10.        הבוחן בהגינותו מאשר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 8), כי ברוב המקרים הסיבות העיקריות לכך שהחישוק (הג'נט) ייגע באספלט וישאיר חריצה זה איבוד אוויר בצמיג, שכן אחרת החישוק לא אמור להגיע עד האספלט. אם כך ובהעדר כל ממצא אחר השולל אפשרות זו שהיא כאמור האפשרות היותר שכיחה לחריצה, לא ניתן לקבוע בתיק זה מעל לכל ספק סביר שדווקא עיוות בצמיג הוא שגרם לפגיעת החישוק בכביש ולבריחת האוויר.

            לא רק שהאפשרות אותה הציע הבוחן היא האפשרות הלא שכיחה, אלא שדבריו של הבוחן בעניין אותו עיוות לא צוינו במפורש בדו"ח שערך וגם אם נעיין בסעיף 15 לדו"ח, אליו הפנה הבוחן, לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה שעה שכאמור הצמיגים עצמם לא נבדקו וכאשר הדברים לא נרשמו ע"י הבוחן במפורש בזמן אמת. ויודגש שוב, שהאפשרות לכך שייגרם עיוות בצמיג בעקומה שמביא לכך שהחישוק נגלה לאספלט וחורץ אותו, מתבססת על כך שהרכב שסוטה נוסע במהירות גבוהה מאוד, ובענייננו אין חולק שמהירות הרכבים לא נבדקה. לציין, שהבוחן עצמו מודה שבמהירות של 80 קמ"ש, היא המהירות המותרת במקום התאונה, לא מתרחש עיוות כאמור.  יתרה מכך, מקובלת עליי טענת הסניגור, כי עיוות רגעי של הסוליה של צמיג הרכב אינו יכול להותיר חריצה באורך של 18.40 מ' כפי שנמצא בשטח, וגם בכך יש כדי לתמוך באפשרות שהעלתה ההגנה בדבר איבוד אוויר שגרם לסטייה.

11.        זאת ועוד, בעדותו של הבוחן התגלו תמיהות נוספות שגם בהן יש כדי לחזק את הספק בנוגע לקביעותיו ומסקנותיו. כך למשל התברר כי תמונות של הזירה שנכללו בלוח התצלומים, שלפי הבוחן צולמו על ידו, צולמו בחלקן ע"י מאן דהו אחר, שכן הבוחן עצמו נראה בחלק מהתמונות. הבוחן לא ידע לומר מי צילם את אותן תמונות וגם בכך יש כדי לעורר סימן שאלה, שכן במידה והתלווה אליו בוחן או שוטר נוסף יתכן והיה בהבאתו לעדות כדי לשפוך אור על הממצאים שהונחו בפניי.